אור בוקבוזה נולד במושב ביישובי גדרות, עד גיל 26 הוא היה בטוח שהוא יעשה קריירה צבאית, אחרי ששירת כקצין בסיירת מטכ״ל אבל במקום זה, הוא החליט להקים קהילה עם החברים שלו בשכונת שפירא, שמהר מאוד הפכה לקרן שקונה, משביחה ומנהלת מאות מבנים בתל אביב. על התשתית הזו הם הקימו את וון, פלטפורמה שמנהלת בנייני מגורים בארה״ב, ומאפשרת לדיירים של נכסי מולטי פאמילי לקבל את השירותים שהם צריכים ממנהלי הנכס, משלב המעבר לדירה, התשלומים החודשיים, וכל השירותים הנלווים. עד היום הגם גייסו יותר מ-110 מיליון דולר והם מנהלים כרבע מיליון דירות מתוך שוק של כמעט חמישים מיליון. על המסע היזמי של וון, שכלל הרבה עליות ומורדות, ועד הבוקר ההוא בשבעה באוקטובר כשהוא יצא עם הנשק לעוטף, ואיך רכב עם מתנדב שחילק פיצות לחיילים, גרם לו להיות הכי אופטימי לגבי ישראל. 

נועם שוורץ הוא יזם סדרתי, עם רקע לא שגרתי. הוא גדל בבני ברק ואחרי לימודים בישיבה תיכונית הוא התגייס לחטיבת המחקר של אמ״ן, וכמעט מיד אחרי השחרור הקים את החברה הראשונה שלו, שלבסוף נמכרה לסימילרווב. בשנת 2018 הוא הקים את אקטיב פנס, אליה גייס כבר יותר מ-130 מיליון דולר בתחום הסייבר, אלא שב-2022 הם זיהו את טרנד הבינה המלאכותית, והיום הם החברה המובילה בהגנה על מודלים של אי איי וכבר מתקרבים להכנסות שנתיות חוזרות של 100 מיליון דולר. סביב ההזדמנות הזו, הם החליטו לעשות מהלך של מיתוג מחדש והיום הם נקראים אליס, על שם הדמות הספרותית המפורסמת מהספר של לואיס קרול. שיחה על ריברנד, איך מגיעים להחלטה משמעותית כזו, מה חייבים לדעת, ובעיקר איך משלימים תהליך כזה ונשארים בחיים. 

את שי מישל אירחנו כבר פעמיים לאורך השנים, בהן דיבר על המסע היזמי שלו, על עבודתו כאיש פרודקט ואז על הקרן אליה הצטרף, מרלין וונצ׳רס, קרן סייבר שעוזרת לחברות למכור בשוק הפדרלי והמדינתי בארה״ב. הוא הגיע אלינו שוב לפני כמה ימים כדי לדבר על העסקה הגדולה ביותר שהוא הוביל, 140 מיליון דולר בחברת הסייבר טורק, שעושה אוטומציה למערכות בקרת הסייבר של ארגונים גדולים שידועה בשמה ״סוק״. שיחה על סבבי ענק, על העסקה הלא שגרתית עבורו, כקרן שבדרך כלל משקיעה בשלב הסיד, והאם הסייבר הישראלי נמצא בבועה. 

גיל שי התחיל לתכנת כבר בבית הספר היסודי, במחשב שכנראה מעולם לא שמעתם עליו, דור שהקדים אפילו את הקומודור 64, אי שם בשנות השמונים. הוא התגייס לעתודה האקדמית ושירת ביחידה הטכנולוגית של חיל האוויר. עם שני אקזיטים על החגורה, האחרון שבהם בכ-250 מיליון דולר, חברה בשם קלאוד אנדור שנמכרה לאמזון, הוא התחיל לבצע השקעות אנג׳ל ולאחרונה הצטרף כמשקיע לקרן ההון סיכון מירון קפיטל.  כחובב טבע, שאוהב טיולים, צלילות והוא גם טייס חובב, הוא החליט להשקיע בתחומים שההון סיכון הישראלי פחות מחבב כמו אנרגיה, אקלים ובריאות דיגיטלית, ומחפש יזמים בשלבי פרה-סיד וסיד שמחפשים לא רק אקזיט גדול אלא גם משמעות.

זה סיפור על שני שחייני נבחרת ישראל, גלעד זילברמן וגיא קוגל, שאחרי קריירה באליפויות עולם ואירופה, שיאי גילאים ושיאי ישראל, החליטו שהם מקימים את סיטפיק, פלטפורמה שמאפשרת לעשרות מיליוני גולשים בעולם למצוא את הכרטיסים הכי טובים לאירועי ספורט ומופעי מוסיקה, מגמר הצ'מפיונס ליג ועד מופע של טיילור סוויפט. הם עברו דרך חתחתים, בקושי גייסו כסף, וכמעט נסגרו תוך כדי הקורונה, אבל היום הם מוכרים כרטיסים בשווי של כמאה מיליון דולר בשנה, מנהלים עשרות עובדים בישראל ובחו״ל ומשרתים לקוחות בכ-15 שווקים גלובליים. איך הם כמעט נטשו את הרעיון, איך הם מתכוונים לנווט את החברה גם בעולם שבו חלק גדל והולך מהתעבורה ברשת עובר דרך פלטפורמות בינה מלאכותית, ואיך הספורט הסיזיפי מתחת למים הוביל אותם להצלחה.

פרופ׳ מור פרץ הוא דור ראשון להשכלה גבוהה במשפחה. הוא גדל בשנות השמונים בשכונה א׳ בבאר שבע, לאמא שעבדה כאחות ואבא שניהל מחסנים לוגיסטיים. הוא בכלל קיווה להיות שחקן כדורסל, ואחרי לימודי הנדסאות בתיכון הגיע לחיל האוויר, שם חווה פציעה קשה שכמעט שיתקה אותו. מור מעיד על עצמו שהוא תמיד מכוון הכי גבוה, והיה בוגר המכללה הראשון שהתקבל לתואר שני ואז שלישי בהנדסת חשמל בבאר שבע. אחרי פוסט דוקטורט בקנדה, כשיכול היה לבחור במשרה באיזו אוניברסיטה שהוא ירצה, הוא החליט לחזור ארצה לאוניברסיטת בן גוריון בנגב. בשנת 2019 יחד עם שני דוקטורנטים שלו, הם הקימו את קפאו, שפיתחה טכנולוגיה שמטעינה רובוטים תוך כדי שהם נעים על רצפות ייצור ובמרכזים לוגיסטיים. עד היום הם גייסו יותר משלושים מיליון דולר ועובדים עם חברות ענק כמו טויוטה, שגם השקיעה בחברה, דנסו, ויונדאי. סיפור על חתירה למצויינות, ציונות ורובוטיקה בנגב.

כמה יזמי הייטק אתם מכירים שהתחילו את הקריירה שלהם בכלל בחיל החינוך? אחרי פציעה תוך כדי קורס חובלים, בן ברנשטיין מצא את עצמו בחיל הזה, אבל בגלל שהוא תכנת מגיל צעיר, את המילואים שלו הוא כבר עשה ביחידה 81. קריירה בכמה סטרטאפים, וכמעט 14 שנים במיקרוסופט בתפקידי פיתוח וניהול מוצר, הביאו אותו להקים את טוויסטלוק שנמכרה לפאלו אלטו נטוורקס ב-450 מיליון דולר. אחרי שנשאר קצת זמן בפאלו אלטו ותקופה קצרה בקרן הון סיכון בשם אייקוניק, הוא הקים חברה נוספת בתחום הסייבר לקונטיינרים בשם מינימוס וגייס סיד ענק של 51 מיליון דולר. שיחה על אקזיטים, ציפיות, והייפים בתחום הכי חם בהייטק הישראלי.

יאיר נחמד היה בכיר בכמה מחברות המשקאות המובילות בישראל כמו מי עדן וקוקה קולה, כשהוא נתקל במי שלימים יהיה השותף שלו, שבא עם רעיון מהפכני לפני עשרים שנה, לאפשר לאנשים לשלם בכרטיס אשראי כשהם ניגשים למכונת משקאות או חטיפים. הם הקימו את נאייקס ויאיר וגם אחיו השקיעו כמה מאות אלפי ש״ח כמשקיעי אנג׳ל והחברה התחילה לפתח את פתרון החומרה והתוכנה שלה לשוק הישראלי. אחרי כשנתיים התחילו להתקשר אליהם שותפים מחו״ל שנתקלו בפתרון שלהם, כשהם באו לקנות משקה או חטיף ממכונה בביקורים שהם עשו בארץ. כיום נאייקס היא חברה עם מעל 1,200 עובדים, ויותר ממאה אלף לקוחות בלמעלה ממאה מדינות. הם התרחבו הרבה מעבר לעולם התשלומים במכונות, וכיום עובדים עם הבנקים הגדולים בעולם, עם חברות בתחום הרכב והטעינה החשמלית, ועם ענקיות ריטייל מוכרות. הם רכשו עשרות חברות, ונסחרים במסחר דואלי בנאסד״ק ובבורסה בתל אביב. שיחה על חברת בוטסטראפ ששווה היום מעל מיליארד וחצי דולר, ואיך יאיר כמנכ״ל החברה, מכוון ליעד הבא שלה, לשרת שוק של טריליון וחצי דולר. 

משה זילברשטיין עשה אקזיט הרבה לפני שהמילה הזו הייתה שגורה בפי כל ישראלי, אי שם בתחילת שנות האלפיים. זו הייתה רשת חברתית שהוא והחברים שלו בממר״ם הקימו לקראת סוף השירות הצבאי, שנמכרה לבסוף לקומברס. אחרי תקופה בסיאטל, שבה עבד בין השאר במיקרוסופט, הוא עבר לצד השני, לעולם ההון סיכון, תחילה כמשקיע בקרן נורווסט ובשנים האחרונות כשותף הישראלי של קרן ההון סיכון אן 47, קרן שמנהלת שניים וחצי מיליארד דולר, ושהמשקיע היחיד שלה, הוא תאגיד הענק הגרמני סימנס. זילברשטיין מספר על אסטרטגיית ההשקעה שלהם, בחברות מסיבוב איי עד סי, עם צ׳קים שנעים בין 5 ל-35 מיליון דולר. דיברנו על ההייטק הישראלי והחוסן יוצא הדופן שלו אחרי שנתיים של מלחמה, והאם האיש שראה כבר כמה בועות מתפוצצות חושב, שלפחות בתחום הסייבר בארץ, אנחנו עומדים בפני התפוצצות שתשאיר רבים עם הנגאובר חזק. 

עופר וולף שירת בחיל האוויר ולמד מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. זה היה הרקע לכניסה שלו לעולם ההייטק, תחילה כמפתח ואיש מוצר, ובהמשך בתפר שבין המוצר לביזנס. בתפקיד האחרון שלו הוא היה סמנכ״ל התפעול של גארדיקור שנמכרה לפני כארבע שנים לאקמאי, רכישה שהייתה התשתית למרכז המו״פ של ענקית המחשוב והסייבר בישראל. לפני כשנה, אחרי שהיזמים של גארדיקור עזבו להקים את הסטרטאפ הבא שלהם, הוא מונה למנהל המרכז בישראל והוא מוביל גם את חטיבת הסייבר העסקי של אקמאי. שיחה שנכנסה עמוק לעולם המיזוגים והרכישות. אילו סטארטאפים מעניינים אותם? איך יזם שבונה חברה בעיקר בתחום הסייבר, צריך לתכנן מראש את גיוס הכסף והשוויים כדי להיות אטרקטיבי עבור רוכשת כמו אקמאי? וגם, האם סבבי הענק של חברות ישראליות בשנה האחרונה מעידים על בועה?

מיכאל ברגורי גילה את עולם הסייבר בתור בן נוער ששיחק קאונטר סטרייק וראה איך השחקנים האחרים מנסים לעכב אותו באמצעות התקפות שאמורות להאט את המחשב שלו. הילוך מהיר קדימה, אחרי שירות בחלק המודיעיני של 8200, תואר במדעי המחשב ומתמטיקה ושש שנים במיקרוסופט, הוא הקים את זניטי, חברה שמתמחה בהגנה מפני התקפות על מודלים של אי איי. בחודש שעבר באחד הכנסים הגדולים של סייבר, מיכאל עלה על הבמה והראה איך חולשת אבטחה של אופן אי אי מאפשרת לו לנהל שיחות כאילו הוא צ׳אטג׳יפיטי ובאמצעות זה לשאוב מידע או לשלוח נוזקות לאדם בצד השני של הצ׳אט. עד היום גייסה החברה כשישים מיליון דולר, ואם להאמין למה שמופיע ברשת, יש להם הכנסות דו ספרתיות במיליוני דולרים. שיחה על בינה מלאכותית, סייבר ישראלי, ואיך זה להקים חברה שרוכבת על הגל, עם שאיפות לבנות משהו שונה גם בנוף הסייבר המקומי.